כי תשא

למה כעס משה כשראה את עגל הזהב? הרי כלל לא היה בדבר משום הפתעה. משה הוזהר מראש. ה' אמר לא, ללא כחל ושרק, מה בדיוק מתרחש:

"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."

ובתגובה לדבריו אלה של הקב"ה, משה איננו מתרגז. אדרבא, הוא מנסה להגן על העם, ולשכנע את ה' לסלוח: "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ." ואכן, משה מצליח להחזיר את ה' מכעסו, ולסלוח לעם.

והנה, כאשר רואה משה את עגל הזהב, אין הוא מסוגל לשלוט בכעסו. הוא מנפץ את לוחות העדות, והוא מורה על הריגתם המיידי של החוטאים, וזאת מיד לאחר ששכנע את ה' לרחם על אותם חוטאים, ולא להרגם!

מה נשתנה? מה הביא לתפנית כה דרמטית בתפישתו ובהתנהגותו של משה?

האמת יאמר, כלום לא נשתנה. הדבר היחיד שהשתנה היה מקומו של משה. קודם, ישב הוא בהר, ועכשיו עומד הוא על הקרקע. קודם, עגל הזהב היה בבחינת רעיון מופשט, ועכשיו נעשה העגל לעובדה מוחשית. קודם, עגל הזהב היה סיפור. אמנם אלקים היה המספר, אך מעשה העגל עדיין היה בבחינת דבר שבאמונה, ולא דבר שבידיעה. קודם, אמר ה': "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה." אך משה לא ראה. משה רק שמע. ראשית, הוא שמע מפי הגבורה. לאחר מכן, כשהוא פגש את יהושע, הוא שמע את קול העם. אבל, רק בסוף: "כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה." הנה, סוף סוף, הוא רואה במו עיניו.

רעיון זה של הראיה חוזר שוב ושוב בפרשה. השורש "ראה", בצורותיו השונות, מופיע למעלה מעשרים פעם בסדרה. ולא רק עם ישראל מבקש לראות את אלהים, אלא גם משה מבקש: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ."

כמובן, שיש בכל האמור מסר תיאולוגי חשוב באשר למהותה של האמונה היהודית. יש באמור בסדרה כדי להמחיש את התפישה הבסיסית של האמונה היהודית כנאמנות לידוע, ולא כתחושה באשר לאמיתות הבלתי ידוע או המשוער או המדומה. אך מעבר לכך, יכול ויש כאן גם מסר באשר לטבע האנושי, מסר בעבורנו בחיינו היום יומיים.

לא אחת שומעים אנו דבר וסבורים אנו כי אנו מבינים. לא אחת, אומר לנו חבר "כן, כן, אני מבין אותך." או אומר לנו ידיד מחו"ל, "כן, כן, אני מבין את המצב, אני מבין מה עובר עליכם." אך הבנה זו היא, בדרך כלל, תפישה אינטלקטואלית בלבד. הבנה אמיתית מצריכה הפנמה. היא מחייבת הזדהות והתהוות. לא ניתן להבין באופן אמיתי כאשר יושבים אנו במרומי הר סיני. כדי להבין באמת, עלינו לרדת מההר ולעמוד על הארץ. כדי להבין עלינו לראות במו עיננו מה שחברינו רואה במו עיניו. דרך העשייה, מגיעים אנו להבנה, לשמיעה. אולי גם זאת כוונת ההצהרה: "נעשה ונשמע."

אבינעם שרון

© 2005 Avinoam Sharon