למה לנו סמלים? האם לא די בידיעה ההיסטורית? האם לא די לנו בקריאת הפרשה בתורה? למה לנו לבנות ולעשות?
בני ישראל שיצאו ממצרים היו אנשים פרימיטיביים שהיו זקוקים לסמלים, אך אנו בני אדם מתורבתים ופוסט-מודרניים. אנו מסתדרים ללא סמלים.
בני ישראל ביקשו את עגל הזהב מתוך צורך לראות את ה' – מתוך אותו צורך בסמלים. קשה היה לבני ישראל, לפשוטי עם, לעבדים שזה עתה שוחררו משעבוד מצרים, לקבל רעיון מהפכני של אלהים מופשט לחלוטין. לא יכלו הם לתת את בטחונם ברעיון ערטילאי. לא יכלו הם לסמוך על דבר בלתי נראה לעין.
אך מעניין כי אפילו משה רבנו, נסיך מצרי ונביא אשר דיבר עם ה' פנים אל פנים, אפילו משה ביקש לראות את כבוד ה'. הצורך בהמחשה, הצורך בתפישה אלוהית קונקרטית גבר אפילו עליו.
אין פלא, אפוא, שלאחר חטא העגל מזהיר ה' את העם באשר לעבודת אלילים, ומצווה כי בבואם לארץ ישראל, עליהם לנתץ את המזבחות, להשמיד את המצבות ולכרות את האשרות. על ישראל להשמיד את סמלי העבודה הזרה.
והנה, הפרשה אותה קוראים אנו השבת – ויקהל – והפרשה אותה נקרא בעוד שבוע - פקודי - מוקדשות להקמת מבנה בו תוכל השכינה לשכון. אבל איך יגור אלהים שאינו גוף ואין לו דמות הגוף בתוך בית? אם לאלהים אין כל נוכחות מוחשית, מה הצורך ומה התועלת בהקמת מבנה המיועד להחזיק את הבלתי נתפש והלא נמצא? ואם אסור לנו לעשות פסלים בהם אמורים האלילים לשכון, ועלינו להשמיד את המצבות והאשרות, היאך מותר לנו לבנות משכן לאלהנו? איך מצווים אנו להקים בית סמלי לאלהים?
האירוניה הכרוכה בבניית מבנה פיזי כדי להמחיש את קיומו של הבלתי מוחשי המוחלט לא נעלם מעיני חז"ל. המדרש אף מרמז על כך בבואו להשוות את המשכן לעגל הזהב, ולהציב את המשכן כתשובה וכפרה לחטא העגל. "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" נתפש כמענה למלים "ויקהל העם על אהרן ".
ההשוואה איננה מלאכותית. בבואם לערוך את ההשוואה, לא הסתמכו חז"ל רק על תפישתם התיאולוגית באשר למהות האל. אלא, ככל הנראה שמו לב כי המונח "ויקהל" מופיעה אך פעמיים בספר שמות, ורק שלש פעמים בתורה כולה. ההשוואה, אם כן, מתבקשת מתוך הטקסט עצמו.
ומה מלמדת אותנו אותה השוואה?
אולי, כי אין לזלזל בסמלים. אולי כי הצורך לסמלים הנו צורך אנושי בסיסי. אולי כי הצורך באלהים נוכח ומוחשי הוא חזק וקיומי. הצורך בסמלים הוא חיוני לתפישה האנושית. ואם כן, השאלה איננה האם יש צורך בסמלים, אלא באיזה סמלים נשתמש, מה יהיו הסמלים, ואיזה מסר נעביר דרכם.
העגל סימל את האלהים שבשמים. העגל בא להמחיש לנגד עיננו דבר בלתי נראה, ולשמש זכר לדבר בלתי נתפש. העגל סימל את האלהים השוכן שם, אלהים נבדל, מרוחק ומנוכר. ואילו המשכן, אשר היה מבנה בו אין סמל לאלהים, היווה מרחב ריק ובכל זאת מקום מלא כבודו של ה', מקום המסמל את נוכחותו של הקב"ה בקרבנו תמיד.
אבינעם שרון
