הפרשן רש"י פותח את פירושו לתורה בציטוט אחד ממוריו: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא 'מהחודש הזה לכם,' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל."
רש"י מסתמך כאן על העמדה המקובלת בהלכה, כי אין מצוות בספר בראשית. ספר בראשית מביא את מקורן וטעמן של מספר מצוות, אך אין מקור החיוב בספר בראשית. לפי תפיסה זו, המצווה הראשונה היא, אם כן, מצוות קביעת לוח השנה.
לעמדה עקרונית זו, חשיבות ערכית רבה. קודם כל, יש בה אמירה חשובה באשר למהותה של התורה. התורה איננה ספר חוקים בלבד. אילו היתה התורה ספר חוקים, כי אז לא היה מקום שהיא תפתח בדברי אגדה, אלא בדברי הלכה. אלא שהתורה איננה רק אוסף חוקים ומצוות, היא איננה קודקס משפטי, אלא התורה היא המקור המכונן של עם ישראל, ובה יסודות ערכינו ואמונתנו. על-כן, ישנו מסר חשוב בכך שהתורה פותחת בבראשית.
אך יש גם חשיבות ערכית רבה בכך שכפי שמציין רש"י, המצווה הראשונה היא מצוות קביעת הזמנים. את הפסוק הזה, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה," קראנו היום בפרשת בו. הוא הפסוק המקדים למצוות הפסח, המְצֻוֶוה בפסוק הבא: "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת."
מצוות הפסח מציינת את שחרור בני ישראל משעבוד מצרים. היא מסמלת את הפיכתם של בני ישראל לעם ישראל. לכאורה, ראוי היה שזאת תהיה המצווה הראשונה. עם התורה היא המסמך המכונן, כי אז נראה כי מצוות הפסח היא המצווה המכוננת, המצווה המביעה את היווסדה של האומה.
אך מה היה המסר אילו זאת הייתה המצווה הראשונה? כמדומני שאילו זאת הייתה המצווה הראשונה, כי אז המסר הערכי היה זהה למסר אותו משייך רש"י לתחילת ספר בראשית, מסר לפיו אלוהים הוא בורא עולם, ואלוהים הוא מקור הכל. אלוהים הוא שמוציא את ישראל ממצרים, הוא הקובע את החגים, והוא ריבון הכל.
אלא שלא זה המסר אשר מבקשת התורה להעביר ולהמחיש במצווה הראשונה. המצווה הראשונה מצווה עלינו לקבוע את לוח השנה. המצווה מכירה בנו כקובעי הזמנים, ומפקידה בידינו את השליטה והריבונות על כל המצוות אשר תבואנה בהמשך. קביעת הזמנים לא נעשית על-ידי אלוהים, אלא היא פעולה שרירותית הנקבעת על-ידינו, בהתאם למוסכמות שלנו. בקביעת מצוות קביעת הזמנים כמצווה הראשונה, אומרת התורה – ואומרים חז"ל – שמכאן ואילך, מסורות המצוות בידינו.
ההצמדות של מצווה זו של קביעת הזמן למצוות הפסח מציינת את הקשר שבין העצמאות והחופש, בין ריבונות האומה לבין האוטונומיה של האדם.
דור, עומד אתה היום בפנינו כבר מצווה. היום אתה מציין את קבלת עול המצוות והצטרפותך לקהילה, לחברה ולעם. קבלת המצוות איננה קבלת חובת ציות, אלא, כפי שלומדים אנו מהפרשה שקראנו היום, והמצווה הראשונה, קבלת עול מצוות מסמלת לקיחת אחריות. מהיום, נחשב אתה כבר מצווה, כנושא באחריות אישית כיהודי וכאדם. ומהיום, ההחלטות באשר לעתיד מסורות בידיך. יהי רצון שתדע תמיד לבחור בדרך הישרה והנכונה.
אבינעם שרון
© 2007 Avinoam Sharon
