בפרשת שמות, נקרה אלהים אל משה מתוך הסנה הבוער. אותו אל מוכר לנו על-פי הכינוי "אלהים" – המתארו כחזק, והכינוי "אדוני" – במתארו כאדוננו, מופיע בפני משה, ומשה מבקש לדעת מה שמו, מה טיבו.
לשאלת משה, אין אלהים משיב בדרך המצופה. אין הוא אומר "שמי כך וכך", אלא אומר הוא "אהיה אשר אהיה." ועל-כן, אומר אלהים למשה "תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם." שמו של אלהים הוא "אהיה".
אך מה משמעותו של "שם" זה? הרי אין המדובר בשם כלל, לא שם עצם, לא כינוי ולא תאור, כי אם פועל.
תשובה זו, שאין ניתן להבינה כלל, מתארת את התפישה היהודית הבסיסית באשר למהותו של האל – אל בלתי נתפש.
אותו רעיון שאנו, בלית ברירה ומחוסר דמיון, מכנים על-פי תאורים כמו "אלהים", אינו דבר הניתן לכימות או לתאור כלל, ואף אינו "דבר" כלל. "אהיה" מתאר מושג שמעבר להבנה האנושית. אלהים הוא אשר היה ואשר יהיה. אך "אהיה" הוא פועל שאף אינו קים כלל בעברית בצורת הווה, דבר המדגיש עד כמה המדובר במושג בלתי נתפש, עד כדי היות הרעיון זר לעצם שפתנו. הרב אברהם יהושע השל הביע, כמדומני, רעיון דומה באומרו כי נוכחותו של אלהים ביקום איננה נוכחות במקום, אלא נוכחות בזמן.
לנוכח תאור זה, אולי מובנים דברי מדרש רבה, המסביר את משמעות השם "אהיה אשר אהיה" באומרו: "אני נקרא לפי מעשי". כלומר, אין אנו רואים את האלהים, אלא את אלהים אנו רואים במעשיו, ודרכם לומדים אנו אודותיו.
תאור זה של אלהים על-פי מעשיו – אלהים כפועַל – יש בו אולי כדי להסביר למה היהדות איננה עוסקת באמונה במובן של רגש בלבו של האדם המתייחס לתפישה אודות הבלתי נודע, אלא עיסוקה של היהדות הוא באמונה כנאמנות לידוע הבלתי נתפש. היהודי יודע שישנו אלהים, וידיעה זו באה לידי ביטוי בדרך בה מתייחסים אנו אליו בתפילותנו. אין אנו פונים אליו במונחים של "הוא" מרוחק ומנותק, אלא בלשון "אתה", קרוב ונוכח. אנו יודעים שיש אלהים, ועל-כן האמונה באלהים איננה אמונה בבלתי ידוע, אלא נאמנות לידוע, וניסיון מתמיד להדמות לו. על-כן, אותה נאמנות מוצאת את ביטויה בעשיה, כי הרי כל נאמנות מתבטאת, בסופו של דבר, בציות ובחיקוי. על-כן, כפי שאלהים נקרא לפי מעשיו,כך נאמניו מוגדרים על-פי מעשיהם. אלהי ישראל הוא האהיה אשר יהיה, ועל-כן, עלינו, קהל מאמיניו, לשאוף תמיד להיות. להיות היא בעבורנו, להיות יהודים, ולהיות יהודים משמעות הדבר לחיות כיהודים.
ועל-ידי כך, נִקָרֵא על-פי מעשינו.
פעיה"ק ירושלים תובב"א
