במפטיר של "שבת שקלים" קוראים אנו אודות מצוות מחצית השקל
"זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'."
מענין הוא שהתורה מציינת את משקל השקל. היינו חושבים כי השקל הוא מטבע ידוע, וכי אין כל צורך לציין במדויק את משקלו. הרי, כאשר אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה, כתוב כי הוא שילם ארבע מאות שקל, ואין ציון באשר למשקל השקל. לרוב, אין המשקל מצוין כאשר מדברת התורה אודות שקלים, אלא השקל עצמו משמש כאמת המידה.
תשובה לשאלה, אפשר אולי למצוא בכך כי בספר נחמיה, לאחר שיבת בני ישראל מגלות בבל, מוצאים אנו את הפסוק הבא:
"וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹקֵינו."
לכאורה, יש כאן פסוק הסותר את הפסוק שקראים אנו במפטיר.
ואכן, יש מן המפרשים שביקשו להטעים כי המדובר כאן לא במצוות מחצית השקל, אלא בהיטל מיוחד – מין מס ערך מוסף – שהחליטו להוסיף על מצוות מחצית השקל.
אך לא נראה כי בכך הפשט.
הרמב"ן הבין כי המדובר כאן באותה מצווה, אלא בשקל אחר. בתקופה הקדומה, שוויו של השקל היה עשרים גרה, ואילו בתקופה המאוחרת יותר, בתקופה הפרסית, שוויו של השקל היה שלושים גרה.
אם כן, יכול והתורה מציינת לעתים את משקל השקל, מאחר ולשקל לא היה ערך קבוע, אלא היו סוגים שונים של שקלים – ממש כפי שיש דולר אמריקאי, ודולר קנדי, ודולר אוסטרלי, שאינם שווים בערכם.
יחד עם זאת, עדיין נשארת השאלה למה בתקופת בית שני, ראו צורך להטיל מס של שליש השקל ולא של מחצית השקל?
שאלה זו קשורה בשאלת מהותה של המצווה. האם חשיבותה של מצוות מחצית השקל היא בסמליות הרעיונית שבמחצית השקל ככזה, או שמא החשיבות היא בערך הספציפי, במשקל, בשווי של מחצית השקל?
ההחלטה לקבוע את קיום מצוות "מחצית השקל" על-ידי הטלת מס של שליש השקל משקפת גישה עקרונית למצוות בכלל.
לכל מצווה ערך סמלי. אבל עיקר חשיבותה של מצווה הוא בערך הסגולי של המצווה, בישום המעשי של המצווה. הסמליות איננה עומדת בפני עצמה. מצווה יש לקיים, ובקיום המצווה נותנים אנו ביטוי ומשמעות לערך הסמלי שבה.
אבינעם שרון
© 2005 Avinoam Sharon
