במה חטא משה? מה היה חטאו הבלתי נסלח אשר הביא את ה' לומר לו ולאהרן: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"?
האם, כמקובל לחשוב, היה זה מעשה הכאת הסלע אשר הביא לכך שבסוף הדרך יאמר ה' למשה: "מֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?
אמנם, בהכאת הסלע מגלה משה את כעסו ואת פקיעת סבלנותו. אולי בכך גם מראה משה כי אין הוא מסוגל להמשיך ולהבליג. אולי כבר אין ביכולתו להבין ללבו של העם.
אך קשה להבין כך את הדברים. הרי המנהיגות המיידית לא נשללת ממשה, אלא הזכות להוביל את העם אל הארץ המובטחת. אם כך, לא באבדן שליטה רגעי מדובר, אלא נעוץ החטא במשהו כללי ויסודי יותר.
גישה אחרת היא למצוא את חטאו של משה באמרו: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם." בדברים אלה, יוצר משה את הרושם כאילו הוא מקור הנס. על-ידי כך שמשה מחולל נס, מחזק הוא את הרושם כי הוא בעל כוחות אלוהיים, וכי הוא בעצמו כאלוהים. סכנה זו כבר ברורה היתה עת שביקש העם לעשות עגל זהב. הרי אין הכתוב אומר כי ביקשו העם תחליף לאלוהים, אלא כתוב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לו." העם איננו מבקש אלוהים אחר, אלא מנהיג חילופי במקום משה.
חיזוק תדמיתו זו של משה בעיני העם עלול היה להוביל לעבודה זרה. חשש זה מפולחן סביב דמותו של משה, הוא שחייב כי מקום קבורתו של משה לא יוודע. אילו משה היה מוביל את העם גם אל המנוחה ולנחלה - גואל אותם ממצרים ומביא לגאולת הארץ המובטחת – לא יכול היה העם אלא להעריצו כאלוהים ממש. משה מציג את עצמו כגיבור בסיפור בו יכול להיות אך ורק גיבור אחד ויחיד, והוא ה'.
אך יכול גם שחטאו של משה כלל איננו בכך שהוא הציג את עצמו כמחולל הנס, ושבכך דימה את עצמו לאלוהים. הרי העם ידע כי מקור הנס הוא אלוהים, כי הרי אין זו הפעם הראשונה שמשה משמש כאמצעי לאותות ולמופתים. אלא שהפעם, מתוך כעס ותסכול, לא רק הציג משה את עצמו כמי שמוציא מים מן הסלע, אלא גם עשה כן במעשה המותיר רושם כי בכוחו להכריח את הסלע להוציא מים. הטיעון ליכולת להשפיע על כוחות הטבע – היומרה לטעון לכוח לשלוט באלוהים ולהכפיפו לרצון האדם – הם תמציתם של כישוף ושל עבודה זרה. יכול ובמעשהו הנואש, לא הפך משה את עצמו לנשוא עבודה זרה, אלא נתן תוקף לאמונה בעבודה זרה.
ואולי לא חטא משה כלל.
יכול ולא נפל כל דופי בהתנהגותו של משה. ישראל הוא שחטא. בני ישראל הם שלא האמינו, בני ישראל הם שאמרו: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת."
אם כך, אולי חטאו של משה היה בכך שלא הצליח להביא את העם להכרה בייעודו, ולשתף את צאן מראיתו בחזונו. רמז לגישה זו מוצאים אנו במדרש תנחומא. על-פי המדרש: "אמר הקב"ה למשה משה באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ, מלה"ד לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, א"ל המלך יאמרו שאתה השבית הצאן."
דברים אלה של המדרש אודות השבתת הצאן מזכירים את דברי הנביא יחזקאל:
"בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלוהים הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים. אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעו. אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶך. וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה. יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּש ... כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים, הִנְנִי אֶל הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה."
משה נכשל כי לא היה ביכולתו לשנות את תפישת העם, ולהפכו מעם המסתכל תמיד אחורה, לעם המביט קדימה. משה הנהיג קהל אשר התכחש לגורלו, וסירב להתקדם. חטאו לא היה בפגם בהתנהגותו, אלא בכשלון הנהגתו.
משה לא הצליח להביא את העם ללכת אחריו בדרך ה'. ומאחר ולא היה העם מוכן לללכת אחריו, לא יכול היה משה להמשיך ללכת לפניו. משה לא יכול היה לעבור את הירדן, כי לא היה מי שילך אחריו. על-כן מוסיף המדרש: "אף כך א"ל הקב"ה למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר?" הצלחתו של מנהיג היא בהנהגת הקהל אשר הופקד בידו. המתנה עד שימות הדור ויוחלף בראוי וטוב ממנו, איננה הצלחה של מנהיגות.
אבינעם שרון
פעיה"ק ירושלים תובב"א
