"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:"
קל לומר, אך איך בדיוק מיישמים? איך נהיים אנו "קדושים"?
הפרשה, כמובן, מסבירה לנו איך. אך מפתיע הוא שאין הפרשה מתארת לנו דרך המובילה לקדושה העוברת במסלול המקדשים, התפילה ועבודת ה'. ניתן אף לתאר את המעשים המביאים אותנו לקדושה כחילוניים – מעשי חול ולא מעשה קודש. ההתנהגות הדרושה איננה בעלת אופי דתי גרידא. מצווים אנו לאהוב ולכבד לא רק את אלוהנו, אלא גם את הורינו, ושכנינו, ואף את הגֵר הגָר בתוכנו. עלינו לכבד את מצוות ה', וכמו כן את זכויותיו ורכושו של הזולת. עלינו להקדיש מעמלנו לבורא העולם, ולהפריש מרכושנו לעניים.
הקדושה מצֻווה לא רק ביחסנו עם אלוהים, אלא בחיינו היומיומיים, ודרך מעשים אלה נהיים אנו קדושים.
או אולי יש לראות את הדברים אחרת. אולי עלינו לשנות את זווית הראייה. יכול ואין המעשים הופכים אותנו לקדושים. אפשר שאין הקדושה מטרה כלל. הקדושה איננה יעד, אלא דרך. המצווה "קדושים תהיו" איננה מצָווה עלינו להשיג משהו, או להגיע למטרה מסוימת, אלא להיות משהו.
הקדושה איננה בשמים. הקדושה איננה מושגת על-ידי סגפנות או על-ידי התנזרות מחיי החברה כדי להתקרב אל אלוהים הרחוק מאתנו. אדרבא, הקדושה נמצאת בחיינו היומיומיים. הקדושה נמצאת במעשינו ובהתנהגותנו. הקדושה היא הדרך המביאה את ה' אל תוך החברה בה אנו חיים.
אבינעם שרון
פעיה"ק ירושלים תובב"א
© 2005 Avinoam Sharon
