בפרשת וירא, קראנו איך שרה אמנו, מתוך קנאה לזכותו של בנה יצחק לרשת את אברהם, צוותה לגרש את ישמעאל. התורה מספרת לנו מה היתה תגובתו הטבעית של אברהם לדרישה לגרש את בנו. נאמר: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם." תאור זה מענין לא רק בשל העובדה כי למרות ההכרה כי רע הדבר, בכל זאת גרש אברהם את ישמעאל ואת הגר, אלא מענין הדבר גם בשל היות וצמד המלים "וירע בעיני" הוא נדיר ביותר. תאור זה מופיע אך שלוש פעמים בתורה, שלושתן בספר בראשית, ושלושתן – כך אני סבור – בהקשר של קנאה.
המופע השני של הצמד מתאר את דעתו של ה' אודות קנאתו של אונן, אשר אינו מוכן לקיים את מצוות היבום מאחר והבן שיוולד לתמר יחשב לבנו של אחיו ער.
המופע השלישי הוא בפרשת ויחי. כשיוסף מביא את בניו לקבל את ברכת אביהם, הוא מציב את מנשה הבכור לימין אביו, ואת אפרים לשמאלו. אך יעקב משכל את ידיו, ומניח את יד ימינו על ראשו של אפרים הצעיר. והנה, התורה מתארת את תגובת יוסף במלים: "וירע בעיניו." יוסף מקנא לבכורה של מנשה.
מענין גם מה היתה תגובתו של יוסף. מה אמר יוסף ליעקב מתוך אותה קנאה?
"ויאמר יוסף אל אביו, לא כן אבי!"
דבריו של יוסף צריכים להישמע לנו כמוכרים, ובוודאי שכך נשמעו הם ליעקב. דברי יוסף בוודאי צרמו ליעקב, וצלצלו באזניו כסתירת לחי.
כשיעקב גילה כי לבן רימה אותו, כשהוא גילה כי נישא ללאה, פנה הוא ללבן ואמר "מה זאת עשית לי?" ולבן השיב כהאי לישנא: "לא יעשה כן במקומנו לתת צעירה לפני הבכירה." לבן משיב ליעקב בהאשמה. אתה לקחת את הבכורה מאחיך, אך אצלי בבית, הצעירה לא תקח את הבכורה. "לא כן" אומר לבן ליעקב, "לא כן."
אך מה תגובת יעקב למשמע דברי לבן יוצאים מפי יוסף? אומר יעקב: "ידעתי בני, ידעתי." ואז סוגר יעקב את המעגל. יעקב מניח את ידיו על ראשי שני נכדיו ומברכם שניהם ביחד, ושניהם כאחד: "בך יברך ישראל לאמור, ישימך אלקים כאפרים וכמנשה." ומנשה לא מגיב, ומנשה לא אומר דבר בלבו נגד אחיו. ובכך אולי מסתיימת הקנאה ההרסנית שאפיינה את יחסי הדורות שקדמו, ואולי זאת הברכה.
