בפרשת פקודי, קוראים אנו את המלים: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לט, לב). לא כל המפרשים מתעניינים במונח "ותכל". אבן עזרא והרשב"ם מסבירים לנו את המבנה הדקדוקי של המלה, ומפנים את תשומת לבנו לפסוק בבראשית: "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן" (בראשית מג, לד). גם המדרשים אינם מגלים עניין רב בנושא, חוץ ממדרש שמנסה להשוות בין מלאכת המשכן ובריאת העולם, בהצביעו על הקשר בין המלה "ותכל" והמלה "ויכולו" בפסוק "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א). אך השימוש במלים מאותו השורש איננו מקרי.
המלה "ויכל" מזכירה את אותה המלה במבנה אחר "ויכולו" בסוף סיפור הבריאה (בראשית ב, א). השימוש הוא בעל משמעות כי מקובל היה בעולם הקדום לראות קשר בין מקדשים לבין הבריאה. קשר זה משתקף הן במבנה המקדש והן בתהליך הקמתו (חומש עץ חיים, ע' 571).
לעומת הגישות האלה, בעל הטורים אומר דבר מרחיק לכת ומפתיע: "אית [יש] לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם." בעל הטורים איננו הולך בדרך המשווה בין האחד לשני. לא זה כנגד זה, אומר בעל הטורים, אלא זה משלים את זה. מלאכת המשכן מסיימת את מעשה הבריאה.
פרשנות אחרת עולה מהתרגום לארמית. את הפסוק "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לט, לב) מתרגם אונקלוס: "ושלימת כל עבידת משכנא משכן זמנא", כלומר, עבודת משכן אהל מועד "הושלם". בדומה, את הפסוק "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" מתרגם אונקלוס: " ואשתכללו שמיא וארעא וכל חיליהון", כלומר השמים והארץ וכל צבאם "השתכללו". בשני המקרים, הרעיון הוא של הבאה לידי המצב המושלם המשוכלל. לעומת אלה, המלים "וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה" (שמות מ, לג) מתורגמות "ושיצי משה ית עבידתא", ובדומה, המלים "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית ב, ב) מתורגמות "ושיצי ה' ביומא שביעאה עבידתיה דעבד ונח ביומא שביעאה מכל עבידתיה דעבד". במקרים אלה, בוחר אונקלוס לתרגם את המלה "ויכל" במלה "ושיצי". משמעות המלה הארמית "שיצי" היא להביא לידי גמר או לסיים, אך גם במשמעות השלילית של להרוס ולהשמיד. בכך היא גם משקפת את השימושים האחרים במלה "יכל", כמו בפסוקים: "וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת..." (בראשית כא, טו"; "וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה" (תהלים עח, לג); "כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם" (ירמיהו יד, יב).
- במה דומה הקמת משכן או מקדש או בית כנסת לבריאת עולם?
- בנוסף לתקבולת המלולית בין סיום הבריאה לסיום בניית המשכן, תקבולת העשויה להצביע על קשר בין המקדש לבין השבת, בתחילת פרשת ויקהל, מיד לפני פרוט שלבי הקמת המשכן, נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה" (שמות לה, ב), דבר המבליט את הקשר באופן מפורש. איזה קשר יש לראות בין הקמת משכן או מקדש או בית כנסת לבין רעיון השבת?
- מה מלמד אותנו גישת הטור באשר למקומו של האדם ויעודו?
- בבחירת המילה "שיצי" נראה שביקש אונקלוס לשמור על מגוון המשמעויות הרחב של המלה "יכל", אך האם מבקש הוא גם לרמוז שישנה גם דו-משמעות או עמימות בשימוש במלה זו? האם מהתרגום של אונקלוס יש להסיק שיש בכל סיום או בבריאת כל דבר חדש גם צד או פוטנציאל שלילי?
אבינעם שרון
